קרינה במכשירים סלולריים

הטלפון הסלולרי פועל באמצעות שידור וקבלת אותות באמצעות קרינה אלקטרומגנטית לתחנה הקבועה הקרובה אליו. הקרינה הנפלטת מהמכשיר הסלולרי היא קרינה בלתי מייננת, כלומר קרינה שאין בה מספיק אנרגיה כדי לשנות את מבנה האטום, לעומת קרינה מייננת, לדוגמה קרינת רנטגן שיש בה די אנרגיה על מנת לשנות את מבנה האטום.

ההשפעה הוודאית של הקרינה הנפלטת מהמכשירים הסלולריים היא חימום, אך כל הזמן מתבצעים מחקרים הבודקים את הקשר בין חשיפה מוגברת לקרינה סלולרית ובין עלייה במקרים של מחלת הסרטן.

בשנת 2008 אימץ משרד הבריאות הישראלי את העיקרון של זהירות מונעת, ופרסם המלצות לגבי חשיפה לקרינה סלולרית בעיקר בקרב ילדים. בשנים האחרונות ארצות הברית ואירופה יצאו עם תקנים המגבילים את רמות הקרינה הנפלטות ממכשיר סלולרי המותרות, אשר נמדוד ב-SAR: קצב ספיגה סגולי.

ישנן שתי שיטות מדידה עיקריות בעולם למדידת SAR: השיטה של ארגון ה-FCC האמריקאי, הקובעת כי רמת הקרינה המירבית המותרת היא 1.6 W/Kg (וואט/ק"ג), והשיטה של ארגון ה-IEEE האירופאי, לפיה רף הקרינה הוא 2 W/Kg. בכל שיטה מתבצעת המדידה בצורה שונה, ולכן כאשר משווים רמות קרינה של מכשירים שונים יש להשוות נתונים על פי אותו תקן.

טבלת השוואת רמות קרינה של מכשירים שונים:

אם כן, ניתן לראות כי ישנם הבדלים משמעותיים בפליטת הקרינה ממכשירים סלולריים שונים. הנתונים המוצגים בטבלה הם נתוני הפליטה המקסימליים של הקרינה, אך במהלך רוב הזמן המכשירים לא פולטים קרינה ברמות האלה, אלא ברמות נמוכות הרבה יותר. ככל שהקליטה של המכשיר יותר נמוכה, כך הוא יתאמץ יותר להישאר מחובר לרשת ויפלוט יותר קרינה.

כיום אין עוד דעה אחידה בנושא סכנות הקרינה, ולכן יש לנקוט בזהירות מונעת ולהפחית ככל הניתן את החשיפה אליה. ישנן מגוון דרכים בהן ניתן להפחית את החשיפה לקרינה, וביניהן הרחקת המכשיר מהגוף באמצעות דיבור באוזנייה או שימוש ברמקול הפנימי של המכשיר, להימנע מדיבור במכשיר במקומות בעלי קליטה נמוכה, אפליקציות שונות לניטור קרינה, מדבקות שונות ועוד.